החלטה בתיק בש"א 6977/07

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט בן-ציון וגרינברגר) מיום 29/1/07.

1.     המבקש פנה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין האמור, שהתקבל בידי באת כוחו ביום 4/2/07. לראשונה, פנה המבקש בבקשה להארכת מועד ביום 6/3/07. בית המשפט (כב' הרשמת כתוארה אז, ג' כנפי-שטייניץ), האריך את המועד להגשת הערעור עד ליום 1/5/07, זאת על מנת שהמבקש יקבל אישור הלשכה לסיוע משפטי  לייצוגו בהליך הערעור. הארכת המועד הוענקה למבקש, כאמור בהחלטת בית המשפט,מהטעם שהמבקש מסתייע בלשכת הסיוע המשפטי ובשל כך איננו סוברני לנהל את ענייניו המשפטיים לפי בחירתו והוא נזקק לאישורי הלשכה. טעם זה, כך נאמר, הנו 'טעם מיוחד'  המצדיק להיעתר לבקשה, מה עוד שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בחוק להגשת ערעור ועל-כן אין בהארכת המועד כדי לפגוע באינטרס ההסתמכות של המשיבה אשר הועמדה על כוונת המבקש להשיג על  פסק הדין.

2.     לאחר שאישור מלשכת הסיוע המשפטי לייצוג המבקש התקבל רק ביום 6/5/07, פנה המבקש, באותו מועד, ובהמשך לאמור בהחלטה מיום 26/3/07, בבקשה להארכת מועד עד ליום 1/6/07. בנוגע עם בקשה זו לא באה החלטה.

3.     משהגיש המבקש בקשה, ביום 19.6.07, לפטור מהפקדת עירבון, ובאה בתגובת המשיבה הטענה לפיה הערעור הוגש לאחר חלוף המועד, הוגשה, ביום 18.9.07, בקשה להארכת המועד להגשת ערעור עד ליום 3/6/07, מועד בו הוגש הערעור.

4.     המשיבה מתנגדת  בתוקף לבקשה, בין היתר, מאחר שביום 1/5/07 פקע המועד שהוארך על ידי בית המשפט והימנעות מלהגיש בקשה נוספת בתוך המועד מגלה כי בכוונת המבקש היה שלא לעמוד על הגשת ערעור. בנוסף, ובין היתר, נטען כי אין הבקשה מגלה עילה המצדיקה הארכת מועד, לרבות כך שאין למבקש סיכוי  בערעורו.

5.     החלטת בית המשפט מיום 26/3/07 קבעה כי "המועד להגשת ערעור יוארך, בשלב זה, עד ליום 1/5/07. ככל שלא יתקבל אישור הלשכה לסיוע משפטי עד למועד זה, יהיה המבקש רשאי להגיש בקשה נוספת". מאחר, וכאמור, אישור הלשכה לסיוע משפטי לא ניתן עד ליום 1/5/07, נפתחה בפני המבקש הדרך לפנות בבקשה נוספת, כאשר החלטת בית המשפט הנ"ל מקפלת בחובה גישה חיובית בנוגע עם בקשה כאמור. אלא,  שהמבקש כשל מלפנות בבקשה עד ליום 1/5/07 ופנה בבקשה נוספת באיחור בן שישה ימים, כאשר הערעור הוגש ביום 3/6/07.

6.     מועד להגשתו של  ערעור אזרחי קבוע בחיקוק , ועל כן חובה על המבקש  הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר'  זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהד' 7 עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו  לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור,  מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין  שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו". ראה בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) פורסם במאגר נבו.

       בעיקרון, בתי המשפט נטו להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים  בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר' בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול  דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ראה ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה (2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.

7.     בענייננו, המבקש הודיע על כוונתו להגיש ערעור על פסק הדין. הודעתו - הצהרתו זו באה בתוך המועד להגשת הערעור ובהחלטת בית המשפט, אשר כאמור האריכה את המועד, אף נקבעה אפשרות להארכה נוספת. המבקש, אשר המתין עם הגשת הבקשה הנוספת עד לקבלת אישור הלשכה (ביום 6/5/07), אמנם פנה ימים ספורים לאחר תום הארכה, אולם בד בבד עם קבלת אישור הלשכה. בנסיבות אלה, ונוכח העובדה שהמשיבה הייתה ערה לכוונת המבקש לערער על פסק הדין, ומאחר שהנסיבות אשר הוליכו לכך לא היו בשליטת המבקש, ניתן להיעתר לבקשה.

        לפיכך, אני מורה על הארכת המועד להגשת הערעור כמבוקש.

ניתנה היום א' בכסלו, תשס"ח (11 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

קלדנית: רחל אמויאל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: